האקדמיה למדעי ההפסקה מכשירה ילדים
כמאמנים חברתיים, והם שותפים בתהליך מרתק של שיפור
האקלים הבית ספרי. הופכים את ההפסקות
לחברתיות ומורידים אלימות ושעמום
כך ניתן לשחק את המשחקים בכל עת: בהפסקה, בכיתה, בבית, בטיול
כל משחק והמתנה שלו: ביטחון עצמי, קשב, חברותיות,כח רצון, יוזמה, ועוד
ללא מריבות, רק כיף של יחד. זירה לא שיפוטית לילדים מאותגרים. מאושרים בלי השוואות.
מכשירים מאמנים חברתיים להפנינג ולהפעלת התוכנית בהמשך. הגדולים חונכים את הקטנים בהפנינג ובהפסקות
המורים מתנסים במגוון משחקים ככלי לגיבוש כיתה וללימוד חומר. המשגה של תועלות חינוכיות שבכל משחק
מעניקים להורים חוויה של משחקי הורה-ילד אותם ניתן להמשיך בבית
הילדים עוברים תהליך יסודי של המצאת משחקים וחווים הצלחה יזמית בשטח עם המצאתם
ציוד לקיום הפנינגי משחקים עוד ועוד ע"י מאמנים חברתיים
נציגי ״האקדמיה״ מלווים את בית הספר בהטמעת השינוי בהפסקות
מאמנים חברתיים מפעילים בכל הפסקה תחנת משחקים, שם מציעים לכל ילד משועמם רעיונות למשחק ופרטנרים
נבחרת ילדים שמתפעלים את פעילויות ההמשך
מנקבים בכרטיסיות של 'האקדמיה' ומקבלים צמיד משחקים
שמי אפי מאיר. כאבא ל-4 ילדים שמתי לב שכשאני שואל אותם "איך היה בבית הספר?"
התשובות מתייחסות בעיקר להפסקות: "השתעממתי", "לא שיתפו אותי", או לחילופין,
להם לחזור כפופים או בעיניים בורקות.
ביקשתי מהמורה להיכנס לכיתה לשעה וללמד את הילדים מגוון משחקים יצירתיים ופשוטים.
הילדים היו מאושרים לגלות ששקית אוכל מנופחת היא אביזר כייפי ב'כדור שקית', ושהעפרון
שמתגלגל לקצה השולחן הוא 'גולף עפרון'. המשכתי לבוא לכיתות של ילדי עם משחקים
שהמצאתי, שגרמו לילדים אושר ולהוריהם להודות לי.
אבל אז הפסקתי, כי ראיתי שזה חסר ערך כל עוד אין מערכת להטמעת המשחקים בתרבות הפנאי שלהם.
בשנת 2016 זכתה 'האקדמיה' במקום הראשון בתחרות מיזמים חברתיים,
כשהיא עדיין רעיון מגירה בלבד, וחשתי שזו עבורי קריאה לפעולה.
ראיתי שהורים רבים שוברים את הראש עם בעיית השקיעה של ילדיהם במסכים, ואין בשטח מי שיספק פתרון משמעותי.
החלטתי לעזוב את עיסוקי ולרתום את ניסיוני המקצועי מעולם הסטארטאפים
לבנית מיזם חדשני שייתן מענה יצירתי להעצמה חברתית של הילדים בהפסקות,
ולהתמכרות למסכים.
עם הזמן גיבשתי רשימת משחקים שאלפי ילדים אהבו במיוחד, אותם חווים כיום
במקביל, שוכלל תהליך ההטמעה, שעובד יותר ויותר ביעילות.
זבוב על הקיר
אני מזמין כל אחד להיות זבוב על הקיר כשאנחנו פותחים פעילות בבתי הספר
בשאלה לילדים מי חווה בהפסקות שעמום ובדידות. כמעט כולם מרימים את היד.
מוזמנים גם להיות זבוב בסביבה כשבסוף כל הפנינג משחקים כולם מרימים את היד לשאלה 'מי מתכוון לשחק במשחק שלמד פה בהפסקה הבאה וגם היום בבית?
החזון שלי – שלהתרגשותי הוא הולך ומתממש – הוא שעבור אף ילד ההפסקה לא תהיה חוויה של שעמום ובדידות. שילדים ישחקו בבית במשחקים חברתיים עם אח, חבר או הורה, כהמשך למשחקי 'האקדמיה' בהפסקות, ויפתחו את היכולות החברתיות שלהם באופן בריא. אני מאמין שביחד נגיע ליעד שגם הילדים המאותגרים חברתית ישמחו לצאת בבוקר לבית הספר לעוד יום של חוויות חברתיות מעצימות.